גוניו וקוואריאטי ברכב

שלוש עצירות בדרך אחת דרומה

דרומית ל־Batumi, דרך החוף יוצאת במהירות מהעיר. בתוך שלושה כפרים היא מובילה אתכם למבצר רומי, למים הצלולים ביותר בחוף הזה ולגבול פעיל, ואז פשוט מסתיימת.

גוניו: המבצר וחוף החלוקים הארוך

גוניו הוא המקום הראשון מדרום ל־Batumi שבו מרגישים כאילו הגעתם למקום אחר. המבצר ניצב מעט פנימה מהחוף, מאחורי מתחם מלבני של חומות אבן ומגדלים. רומא בנתה אותו וקראה לו אפסרוס, ואחר כך כמעט כל מי שהגיע אחריה החזיק בו, תיקן אותו ושינה את שמו. בפנים יש עשב קצוץ, יסודות מתחת לכיסוי הדשא ומוזיאון קטן, ולא טירה משוחזרת עם חדרים שאפשר לסייר בהם.

החוף נמצא במרחק הליכה קצרה משם, והוא מכוסה בחלוקים גדולים ולא בחול. בזכותם המים צלולים והקהל דליל יותר מאשר בטיילת של Batumi, וזאת בעיקר הסיבה שאנשים נוסעים לשם מלכתחילה.

חונים פעם אחת ליד המבצר ומטיילים לאורך החומות ברגל.
כדאי לנעול נעליים שמתאימות להליכה על אבנים לא אחידות, לא סנדלי חוף.
המבצר והחוף באותה עצירה, כך שאין צורך להזיז את המכונית פעמיים.

קוואריאטי: המים הצלולים ביותר בחוף הזה

קוואריאטי הוא הכפר הבא דרומה, תחום בין גבעות ירוקות לרצועת חלוקים צרה. זהו המקום שאנשי Georgia מציינים כשהם מדברים על מים צלולים, ולאורכו פועלים מועדוני הצלילה של החוף הזה.

זהו גם כפר קטן. הסמטאות שמאחורי החוף צרות, החניה לאורכן לא מוסדרת, וביולי ובאוגוסט רצועת החוף מתמלאת עד אמצע היום. הגעה מוקדמת היא ההבדל בין עצירה רגועה לנסיעה איטית לאחור במעלה סמטה מלאה במכוניות חונות.

בקיץ, הגיעו לפני הצהריים, אחרת הסמטאות יקבעו בשבילכם.
שוב הולכים על חלוקים, אז נעלי מים בהחלט מועילות.
עצירה שנייה מצוינת, לא בילוי של אחר צהריים שלם.

סרפי: סוף הדרך

סרפי הוא הכפר האחרון לפני טורקיה, והגבול מגיע עד קו המים. החוף מסתיים בגבול, הקשת הבהירה של תחנת הגבול מתנשאת מעליו, והתנועה בכביש משתנה: משאיות ממתינות במקום מכוניות שנוסעות לים.

כדאי להוסיף את הדקות האלה למסלול גם אם אינכם מתכוונים לחצות את הגבול. לשחות כשגבול יבשתי נמצא בטווח הראייה זו תחושה מוזרה באמת, וזה המקום הטבעי להסתובב ולהתחיל בנסיעה צפונה.

בקטע האחרון של הכביש עלולים להתעכב.
מעבר רגלי בגבול הוא עניין נפרד מחצייתו ברכב.
כאן מסתובבים, והנסיעה חזרה היא החלק הטוב ביותר ביום.

איך הנהיגה נראית בפועל

זהו המסלול הקל ביותר לנהיגה ב־Georgia. הדרך דרומה היא כביש החוף הראשי עד הגבול: סלולה, עמוסה מספיק כדי שיתחזקו אותה, ושטוחה לכל אורכה. שום רכב בלוח ההשכרה של Batumi לא יתקשה בה, בניגוד לנסיעה פנימה, שם הגבעות מתחילות כבר בטווח ראייה מהחוף ורכבי ההנעה הכפולה מתחילים להיות שימושיים.

אז מה שמכונית נותנת לכם כאן הוא לא יכולת עבירות, אלא חופש לקבוע את סדר היום. המרשרוטקות נוסעות באותו כביש ומגיעות לגוניו. אבל הן לא יחכו לכם בזמן שתצעדו לאורך החומות, לא יורידו אתכם בקצה השקט של חוף החלוקים ולא יאפשרו לכם להחליט בארבע אחר הצהריים שמתחשק לכם לראות את הגבול לפני ארוחת הערב. שלוש עצירות אחר צהריים אחד מתאפשרות רק כשהמפתחות שלכם בכיס.

מכונית נותנת לכם גם את הדרך חזרה. לנסוע צפונה עם שיער רטוב ומגבת לחה על המושב האחורי, לחלוף על פני המגדלים של Batumi כשהם מתחילים להאיר, זה החלק ביום שאנשים מספרים עליו אחר כך. נסיעה באותו מסלול חזרה עם מגבת על הברכיים במיניבוס צפוף היא לא.

לוח ההשכרה, מותאם ליום כזה

ארבעה מספרים שכדאי להכיר לפני סינון התוצאות. הם נלקחו מהנתונים החיים של העיר הזאת, והנתונים משתנים, אז התייחסו אליהם כתמונת מצב של השוק ולא כהצעת מחיר.

about

500

מכוניות שפורסמו ב־Batumi בפעם האחרונה שבדקנו את לוח ההשכרה

from about

EUR 27

כאן מתחיל המחיר היומי, כשמחיר אמצע הלוח קרוב יותר ל־40 EUR

close to

6 in 10

מודעות כוללות מסירה, כך שהרכב יכול לחכות לכם בכתובת שלכם

roughly

2 in 3

מודעות שבהן לא מוקפא שום סכום במסגרת האשראי שלכם

בטיול המסוים הזה אין צורך לחפש רכב עם מרווח גחון גבוה. בערך מחצית מהרכבים בלוח הם בעלי הנעה כפולה או במבנה של רכב שטח, והם מיועדים לגבעות שמאחורי העיר, לא לנסיעה שטוחה עד הגבול. כל רכב בחלק התחתון של טווח המחירים מתאים לנסיעה הזאת, וממילא כמעט כל המכוניות בלוח הן אוטומטיות.

אפסרוס: מה באמת יש בין החומות

הרומאים בנו כאן מבצר חיל מצב וקראו לו אפסרוס, במקום שבו הנהר נשפך לים והחוף פונה פנימה לכיוון ההרים. זה היה מוצב אמיתי, לא מאחז. החומות מקיפות מתחם מלבני מרשים, ומספיק מהמגדלים עדיין עומדים כדי שאפשר יהיה להבין מהקרקע את מבנה האתר, דבר נדיר בחוף הזה.

כל מי שהגיע אחר כך השתמש בו. ידיים ביזנטיות, עות'מאניות וגאורגיות תיקנו כולן את אותן החומות, ואופי עבודת האבן משתנה כשמקיפים אותן בהליכה. בפנים, רוב מה שנחפר הוא יסודות ומבני מרחצאות מתחת לעשב קצוץ, ולצדם מוזיאון קטן עם הממצאים. מסורת עתיקה ממקמת בין החומות את קברו של השליח מתיאס, שמסומן אך מעולם לא נחפר.

הסיבה האמיתית לעצור היא המקום עצמו. אבן, עשב, הים במרחק דקות בכיוון אחד וחומת ההרים הירוקה בכיוון השני. כדאי לצעוד לאורך החומות בנחת, ולא רק לסמן וי על האתר.

לפני שנכנסים

אלה חורבות, לא שחזור: בואו בשביל החומות, מבנה האתר והמיקום. אין כאן חדרים מרוהטים לסיור.
הקרקע לא אחידה: עשב צומח מעל אבנים עתיקות, ויסודות בולטים מפני השטח. נעליים שטוחות, לא כפכפים.
יש מעט צל בפנים: המתחם פתוח. באמצע הקיץ, כובע נעשה הכרחי עוד לפני שתגיעו למחצית הדרך לאורך החומות.
הים נמצא במרחק דקות: מהשער לחלוקים הולכים ברגל, לא נוסעים, כך שהמבצר והשחייה הם עצירה אחת.

מיקומן של שלוש העצירות

גוניו, קוואריאטי וסרפי מסודרים לאורך אותו כביש, לפי הסדר הזה, והגבול נמצא בקצהו. מספיק להתרחק מעט כדי להבין את הגאוגרפיה של כל המסלול: רצועת חוף צרה, הרים צמודים מאחוריה, וגבול במקום שבו רצועת החוף מסתיימת.

החוף שמדרום ל־Batumi

רכב שכור חונה ליד חומות מבצר גוניו, מדרום ל־Batumi

מים צלולים מעל חלוקים בקוואריאטי, על כביש החוף לגבול

דאגו שהמכונית תחכה לכם לפני שתצאו דרומה

כמעט שש מתוך עשר מכוניות שספרנו כוללות מסירה, כך שאפשר לקבל את המפתחות בכתובת שלכם בבוקר שבו תרצו לצאת לדרך. בערך שני שלישים מהרכבים לא תופסים מקום במסגרת האשראי שלכם בזמן שאתם מחליטים.

גוניו וקוואריאטי: שאלות ותשובות

קרוב מספיק כדי להתאים לנסיעת אחר צהריים ולא לטיול של יום שלם. גוניו הוא אתר העצירה הראשון ממש מדרום לעיר, קוואריאטי הוא הכפר הבא, וסרפי מסיים את הכביש בגבול. כדאי לתכנן רק את הקטע האחרון, סמוך למעבר הגבול, שם משאיות עומדות בתור והנסיעה עלולה לאבד את הקצב בקיץ.

בגוניו רוב האנשים חונים פעם אחת ליד המבצר וממשיכים ברגל, כי המבצר והחוף קרובים מספיק כדי להיכלל באותה עצירה. בקוואריאטי צפוף יותר. הסמטאות שמאחורי החוף צרות והחניה לאורכן לא מוסדרת, לכן כדאי להגיע לפני אמצע היום ביולי ובאוגוסט. נסיעה לאחור מסמטה מלאה בעיצומו של הקיץ היא החלק המעצבן באמת בנסיעה הזאת.

כן, כל עוד ברור לכם מהו. אפסרוס היה מבצר חיל מצב רומי, ולכן מה שנותר ממנו הוא מתחם מוקף חומה עם מגדלים, יסודות מתחת לעשב ומוזיאון קטן המציג את הממצאים שנמצאו בחפירות. המיקום עושה חלק גדול מהעבודה: ים מצד אחד והרים מאחור. הקדישו לו עצירה של ממש, לא בוקר שלם.

בדרך כלל לא, ולעולם לא בלי לברר קודם. חציית הגבול מ־Georgia ברכב שכור דורשת בדרך כלל אישור בכתב מהספק וכיסוי נפרד לנסיעה חוצת גבולות, ומודעות מקומיות רבות כלל לא מאפשרות זאת. קראו את התנאים של הרכב המסוים לפני ההזמנה, והניחו שהתשובה שלילית אלא אם כתוב אחרת. חציית הגבול בסרפי ברגל, בלי הרכב, היא עניין אחר.